יהדות גליציה ובוקובינה

העמותה לקידום מחקר וזיכרון של מורשת יהודית

בשיתוף עם:

היהודים בבורשטין

מעט מאוד ידוע על תולדות הקהילה היהודית של בורשטין, שהייתה קטנה באופן יחסי. היישוב היהודי בעיר ככל הנראה החל במחצית השניה של המאה ה 16, עת הרחיבו היהודים את מושבם בעיירות מזרחית ללבוב. יהודי בורשטין, בדומה להתיישבות היהודית בערים הפרטיות במזרח פולין, עסקו במסחר התוצרת החקלאית המקומית, במוזגות ומעטים עסקו גם במלאכה. במחצית הראשונה של המאה הי"ח גדלה הקהילה היהודית בעיר ושגשגה, בעקבות ההטבות שהוענקו להם בידי בעלי העיר הפולנים. בשנת 1714 התכנס ועד מדינת רייסן בבורשטין לדרישתו של האציל הפולני לבית סיאניאבסקי, בעל הערים בסביבה, לצורכי קביעת גובה המס. עם צמיחתה של הקהילה היהודית בעיר בתקופה זו זכו בניה  לייצוג בוועד המדינה, וככל הנראה, בתקופה זו נתמנה רב וקודש בית עלמין.

על הדרך בין קושטא ללבוב הביאו יהודים לא רק סחורות, אלא אף את בשורת המשיחיות של שבתי צבי, וזו חלחלה היטב באזור רוהטין. באמצע המאה הי"ח פעלו באזור שבתאים נסתרים מבית מדרשו של אלישע שור מרוהטין וביקשו לעשות נפשות. אמנם, ככל הידוע לנו בהמרת חברי כת הפראנקיסטים בשנת 1759, לא היו מבני הקהילה היהודית בבורשטין.

עם הכיבוש האוסטרי בשנת 1772 הורע מצב היהודים בבורשטין, והקהילה איבדה את עצמאותה. קהילת בורשטין סופחה לבז'זני, ונאסר עליה למנות רב אלא רק מורה הוראה. אמנם, החובה להקים בית ספר כללי שהוטלה על קהילות רבות, לא חלה בבורשטין  בשל גודלה. הגזרות השונות שנגזרו על היהודי גליציה, הביאו לעזיבה של רבים מן היהודים, ובמפקד של שנת 1812 קטנה קהילת בורשטין בכ 10% מן המפקד של השלטון הפולני בשנת 1765.

במחצית השניה של המאה הי"ט קבע את מושבו בבורשטין האדמו"ר ר' נחום, נכדו של ר' יהודה צבי הירש ברנדוויין מהעיר סטרטין, והפך למנהיגם הרוחני של רבים מיהודי האזור. ר' נחום היה מקובל ולמדן, וחיבר כמה ספרים בקבלה. חצרו משכה רבים מיהודי הסביבה ובכך תרמה למצב הכלכלי של יהודי בורשטין. ר' נחום היה בבורשטין עד תחילת מלחמת העולם הראשונה, אז עבר לסטניסלבוב ושם נפטר. מלבדו, נמנו יהודי בורשטין עם חצרות חסידיות אחרות  כגון צ'ורטקוב ובעלז.

עוד ידוע בתקופה זו על שניים מבני העיירה, אדוארד ריטנר ולודביק פינקל, שהמירו דתם במחצית הראשונה של המאה הי"ט והפכו לחוקרים חשובים באוניברסיטה של לבוב.

בשלהי המאה ה 20 הוקם בית ספר מיסודו של הברון הירש, ברוח הנאורות והקדמה, ובו תלמידים מגילאים שונים, כולל חוגים למבוגרים. בנוסף החלה פעילות של התנועות הציוניות, ובשנת 1900 השתקע בעיר ד"ר דוד מאלץ, מן הפעילים הציוניים המרכזיים במזרח גליציה.

  במהלך מלחמת העולם הראשונה נמלטו רבים מתושבי העיר לבוהמיה ואוסטריה, ורק חלקם שבו לעיר עם תום המלחמה. הפרעות שחולל צבאו של סימון פטליורה ביהודי גליציה, כמו גם דליקה שפרצה בעיר בשנת 1921 הביאו את תושבי העיר לשפל כלכלי. למרות כספי הסיוע של ארגונים יהודיים מאמריקה וארגון ה'ג'וינט', שסייעו לבנייה מחודשת של חלק ממוסדות הקהילה, רוב תושבי העיר נזקקו לסיוע חיצוני גם בשנות ה 30.

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, עברה בורשטין בתחילה לידי השלטון הסובייטי, והללו הלאימו את הנכסים, הטילו מסים שונים על היהודים, והגלו פעילים פוליטיים שונים. עם הכיבוש הגרמני בקיץ שנת 1941, החלו תושבי בורשטין האוקראינים במעשי שוד והתעללות בקהילה היהודית. רק שבועיים אחרי הכיבוש הגיעו להעיירה נציגי השלטון הנאצי, הקימו יודנרט, גטו, והטילו על הקהילה מיסי רכוש ועבודות שונות. באביב ובקיץ 1942 החלו הנאצים בגירוש היהודים לגטו רוהטין הסמוכה, ולכפר בוקאצ'ובצה, ומהם גם למחנה ההשמדה בבעלז'ץ. חלק מיהודי בורשטין ברחו ליערות ובנסיונות להבריח את הגבול לרומניה נתפסו רבים ונרצחו. רבים הוסגרו לנאצים או נרצחו בידי האיכרים המקומיים,  אך חלק מתושבי בורשטין התאגדו לחבורות פרטיזנים שרוב חבריהן יהודיים. הללו ביצעו פעולות שונות כנגד הצבא הגרמני, ובפרט בתקיפת המשטרה בבורשטין ובתפיסת נשק.

עם שחרור העיר בידי הצבא האדום בסוף שנת 1944, נמצאו בבורשטין 13 יהודים. לאחר המלחמה שבו לעיר גם יהודים שנמלטו לברית המועצות בזמן המלחמה, אך משלא מצאו את בני משפחותיהם עברו לסטניסלאבוב. בשנות החמישים של המאה ה 20 חיו בעיר כמה משפחות יהודיות. השלטון הסובייטי הפך באותן השנים את שני בתי הכנסת שנותרו בעיר למחסני תבואה, ואת בית הקברות היהודי לגן ציבורי.

(רועי גולדשמידט)

מקורות:

נתן מיכאל גלבר, 'לתולדות יהודי בורשטין', בתוך: ספר בורשטין, בעריכת ש' קאנץ, ירושלים תש"ך, עמ' 51-25.

אהרון ויס ואהרון יעקבוביץ ,'בורשטין', פנקסי הקהילות, ב, עמ' 102-99.