יהדות גליציה ובוקובינה

העמותה לקידום מחקר וזיכרון של מורשת יהודית

בשיתוף עם:

 פודבולוצ'יסקה ממוקמת כ 35 ק"מ מזרחית לטארנופול, על גדת נהר הזברוץ' (Zbruch) מצידו המערבי. נהר הזברוץ', אחד מיובליו של הנדנייסטר, היווה לאחר חלוקת פולין את הגבול בין גליציה מן הצד האוסטרו-הונגרי, לבין רוסיה מצידו המזרחי. פודבולוצ'יסקה נוסדה על הדרך שבין טארנופול הגליצאית לבין ווליצ'יסק (Volochys'k) הרוסית כמעט במקרה. סלילת מסילת הרכבת שנועדה לחבר את רשת מסילות הברזל של הגליציה עם זו הרוסית, ובעיקר הקמת הגשר על נהר הזברוץ', הביא להקמת מגורי פועלים במקום. סביב למגורי פועלי הבניין ייסדו סוחרים זעירים מן הכפר הקטן סטארומיישצ'זנה הסמוך בתי עסק, אשר ישרתו את הפועלים במהלך בניית הרכבת שארכה כעשור. בשנת 1872 עם סיום בניית המסילה הוכרזה פודבולוצ'יסקה כעיר שנועדה לשרת המרכז להעברת סחורות מאירופה לרוסיה ובחזרה. ב פודבולוצ'יסקה הוקמו מחסנים גדולים לאחסון הסחורות, מכלאות בקר וצאן לצורך בדיקות וטרינריות של הבהמות קודם ייבואן, ומפעלים ומחסנים לשיווק ביצים. כך גם סדנאות ומוסכים לטיפול בקרונות הרכבת ובקטרים, ומפעלים שונים לניצול מרבי של סחורה שלא התאימה לייצוא או לייבוא כמות שהיא. מסילת הרכבת שעברה בעיר הובילה סחורות מרחבי הקיסרות האוסטרו-הונגרית, ומארצות רבות אחרות כמו שוויץ, אנגליה, צרפת והקיסרות הגרמנית,  שהקימו בפודבולוצ'יסקה סוכנויות מסחר ומרכזי תיווך. תוך זמן קצר התפתחה העיר וכמות האוכלוסיה גדלה בקצב מסחרר עד לראשית המאה העשרים. אמנם, הקמת מרכזים מסחריים נוספים לאורך נהר הזברוץ' בראשית המאה הביא להאטה בקצב הגדילה של העיר. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה נכבשה העיר בידי הרוסים והללו הגלו את תושביה, עד לכיבושה מחדש בידי האוסטרים בשנת 1917, אך רבים מתושביה לא חזרו אליה. מצבה הכלכלי של העיר בין שתי המלחמות לא השתפר, בעיקר בשל ירידה חדה בהיקפי היצוא החקלאי מאירופה לרוסיה ובחזרה.

היהודים

מנתוני האוכלוסיה ניתן לראות את המקום המרכזי של היהודים (60-70%), הנובע גם ממקומם של היהודים בייסוד העיר ובתפקודה. חלק מן הסוחרים הזעירים היהודיים שהחלו את דרכם במסחר זעיר עבור פועלי הבניין של הרכבת, הקימו וניהלו מחסנים גדולים עם פתיחת מעבר הסחורות. עד ראשית שנות ה90 של המאה הי"ט תעסוקתם של יהודי פודבולוצ'יסקה התמקדה במסחר סיטונאי, ומעטים עסקו ברוכלות ובמלאכות זעירות. נוספו על אלו גם בעלי חנויות ביגוד והנעלה, אשר שמשו את תיירי המרפא הרוסיים בדרכם לתוככי אירופה. אך לקראת ראשית המאה העשרים גדל מספר האוכלוסיה היהודית ואיתה גם התרבו מקצועות אלו שהיו נפוצים מאוד בקרב יהודי גליציה, לצד בעלי מקצועות חופשיים. בשנים הללו מצבם הכלכלי של יהודי העיר היה טוב, עד שלא היה צורך בהקמת מוסדות צדקה רשמיים. לקבצנים הבודדים שהיו מתושבי העיר היו בעלי בתים שדאגו למחסורם באופן פרטי.

כאמור, עם הקמת העיר קמה גם באופן רשמי הקהילה היהודית ואיתה גם מוסדות קהילתיים שונים. לרב העיר נתמנה ר' יהושע העשיל באב"ד שהיה רב העיר עד מותו בשנת 1895, ואחריו מילא את מקומו בנו, ר' יהודה אריה לייבוש באב"ד, שכיהן כרב עיר עד שנרצח בשנת 1942. הרב באב"ד היה אמנם מחסידי בעלז, אך היה מקובל על כלל הזרמים בקהילה. מעבר לתפקודו כרב הקהילה, היה פעיל בפוליטיקה האזורית והארצית, השתתף בכינוסים הרבים שהיו באותה התקופה, ואף נתבקש לשמש כציר חרדי בלתי תלוי בסיים הפולני בין שתי המלחמות אך הוא סירב.

בעיר הוקמו מוסדות חינוך מסורתיים, 'חדרים' ובתי מדרש, וכן נבנה בית הכנסת גדול. לצד בית כנסת זה התקיימו בעיר בתי תפילה רבים אשר שמשו את שלל הגוונים של החברה היהודית באותם הזמנים. בתי תפילה מיוחדים לחסידי צ'ורטקוב, חסידי הוסיאטין, חבורות בעלי מלאכה שונים, ועם צמיחת הציונות גם בית כנסת של פעילי 'המזרחי'. בראשית המאה העשרים, החלה מתפתחת בעיר תנועה של 'יהדות מתקדמת' שמנתה כמה אקדמאים וסוחרים גדולים, והללו ייסדו 'טמפל' מפואר. בהנחת אבן הפינה השתתף גם רב העיר, ובית תפילה זה נפתח רק בראשית 1914. ילדי העיר התחנכו בראשית ימיהם ב'חדר' ובגילאי 10-6 עברו ללמוד בבית ספר 'עממי' בשעות הבוקר ו'בחדר' בשעות אחר הצהרים. מגיל 18-10 היו נוסעים הנערים לגימנסיה בטארנופול ברכבת בכל יום, ורק ב 1911 נוסדה בעיר גימנסיה קטנה.

עם ההתעוררות הלאומית ועליית הציונות, קמו בעיר מגוון של תנועות ציוניות כבר בשנת 1895, ובראשית המאה העשרים צצו התארגנויות ציוניות שונות כפטריות אחרי הגשם:  'דגל יהודה' (1900), אחוה (1905), פועלי ציון (1906), בנות ציון (1907), 'תקוה', המזרחי עוד. כך גם בראשית המאה העשרים נוסד בעיר בית ספר 'שפה ברורה' ללימוד עברית, ונוסדו מגוון של מועדוני דרמה ותיאטרון, מקהלה ופעילויות תרבות שונות.

כאמור, עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה הוגלו יהודי פודבולוצ'יסקה לסקאלאט, ושוכנו שם בתוך הקהילה היהודית הענייה בתנאים קשים. רבים נפטרו ממחלות שונות. רבים מתושבי העיר לא חזרו אליה לאחר תום המלחמה, ואלו שחזרו, לא חזרו לאיתנם. מצבה הכלכלי של העיר הלך והחריף בעקבות ירידה בהיקפי המסחר, ובשנת 1926 הוגדרו כ 60% מתושבי העיר מחוסרי פרנסה. בעיר נוסדה חברת צדקה בשם 'בית לחם' שסיפקה לעניים חלות לשבת, ואף הוקם בעיר בית יתומים שנתמך בידי קהילות גדולות כמו קהילת טארנופול. רב העיר לקח תפקיד מרכזי, באמצעות ארגון הג'וינט, בטיפול בנזקקים בקהילת פודבולוצ'יסקה ולפליטי אוקראינה בכלל.

מייד עם תום המלחמה עמד בראש ועד הקהילה קומיסאר מטעם ממשלת פולין, ולאחר הבחירות החופשיות בשנת 1927 היה רוב יהודי במועצת העיר (26 מתוך 40 חברי מועצה). עם זאת, בבחירות בשנת 1933 שונה התקנון ולמועצת עיר נבחרו 12 נציגים שמתוכם יכלו להיבחר רק 6 יהודים.

מלחמת העולם השנייה

עם פרוץ המלחמה נכבשה העיר בידי הסובייטים, והללו שינו מהותית את המבנה הכלכלי של העיר, על פי התבנית הסובייטית. מפעלים ובתי עסק הולאמו ופעילים פוליטיים מרכזיים הוגלו לעומק ברית המועצות.  על תקופה זו בידינו מעט מאוד מידע. עם הכיבוש הגרמני הנאצי ב 07.07.1941 החלו התושבים האוקראיניים בעריכת פוגרום ביהודי העיר, וארבעה הוכו למוות במקלות ובאבנים ברחוב העיר. אירועים אלו לווו במעשי שוד וביזה, והצתת בתי הכנסת ומוסדות הדת. הנאצים תפסו את רב העיר, הרב יהודה אריה באב"ד נתפס ברחוב ביחד עם שני 'כלי קודש' והתעללו בהם ברחוב תוך שהם מגלחים את זקניהם, ומכריחים אותם לרקוד עירומים. גטו יהודי הוקם מייד עם כניסת הנאצים, ואף מונה יודנראט שהיה ממונה על אספקת כוח אדם לעבודות כפייה. בספטמבר 1942 חוסל הגטו ותושבי פודבולוצ'יסקה היהודיים נשלחו לגטו בזבארז' והם נרצחו ביריה  באביב 1943, ונקברו בקבר אחים. רק כ 200 מיהודי העיר שרדו את המלחמה, מהם שברחו ממחנות העבודה, מהם שהסתתרו ביערות או אצל שכנים אוקראינים ופולנים שסייעו להם תוך סיכון חייהם.

(רועי גולדשמידט)

מקורות:

ספר פודווליצ'יסקה והסביבה, הוצאת ארגון יוצאי פודווליצ'יסקה בישראל, חיפה 1988.

פנקס הקהילות, ב, פודבוליצ'יסקה,  עמ' 410-408.

[/collapse]