יהדות גליציה ובוקובינה

העמותה לקידום מחקר וזיכרון של מורשת יהודית

בשיתוף עם:

הרב וונדר נולד בנשר, שבקרבת חיפה, להורים שמוצאם מגליציה. הוא קיבל חינוך תורני בבית הספר "יבנה" בחיפה ובישיבות "חפץ חיים" בכפר סבא ופוניבז' בבני ברק. עוד כתלמיד בפוניבז' החל להתמחות בתחום הספרנות, ובדגש על הספרנות התורנית, בהיותו מופקד – על פי בקשת ראש הישיבה הרב יוסף שלמה כהנמן ז"ל – על אוצר הספרים הגדול של הישיבה. בשרתו בתפקיד זינק מספר הספרים שם מכ-1,000 ספרים לכ-25,000.

לאחר לימודיו – לצד עיסוק קצר ימים בתפקידי הוראה במרכז הארץ, הן במעברות והן בערים ותיקות – הוא התמיד בספרנות והפך אותה לתחום העיסוק הראשי שלו. תחילה ניהל תקופות קצרות את הספרייה התורנית ברמת גן, את ספריית הסתדרות המורים ואת ספריית שק"ל, של היישובים שפיר, קריית גת ולכיש; ומראשית שנות ה-70, עם מעברו לירושלים ולמשך כשלושים שנה, היה מופקד על מדור עותקי החובה בספרייה הלאומית, עד צאתו לגמלאות.

הרב וונדר הרים בתחום הספרנות התורנית תרומה נכבדה, ביוצרו שיטת קטלוג המתאימה את שיטת דיואי, המקובלת ברוב הספריות המובילות בעולם, לספרייה תורנית. שיטתו היוותה בסיס לשיטות המיון של הספריות בישיבות הכותל, הר עציון, שעלבים וכרם ביבנה. הוא אף היה המייסד של המרכז לספריות תורניות ושימש יושב הראש שלו.

עיסוקו בספרנות היה משולב משלב מוקדם במפעליו בתחום הביבליוגרפיה העברית, וגם כאן בעיקר בשדה הספרות התורנית. עוד בשנות ה-60 ערך את הקובץ הראשון של "תגים", כתב עת ביבליוגרפי תורני-מדעי. מפעלו המרכזי בתחום הביבליוגרפיה היה מפתוח של מאמרים הלכתיים שהופיעו בכתבי עת ומאספים תורניים, ספרי זיכרון וספרי יובל ואף מעיתונות יומית. המפתח התפרסם תחילה בספרים שערך, "מאיר עיניים" (א-ג, תשכ"ז-תשכ"ט, 1967—1969) ו"מאיר לציון" (א-ב, תש"ל-תשל"ט, 1970—1979), בהמשך כמדור "מאיר לציון" בכתב העת "תחומין" (תשמ"ב-תש"ס, 1982—2000), וכיום הוא משולב בפרויקט השו"ת. מפתוח אחר פרי עשייתו הוא של מאמרים בתחומי הלכה ורפואה, שהופיע בתדירות שנתית מעל דפי כתב  העת "אסיא" (תשמ"ג-תשע"ד, 1983—2014). המפתח האחרון שיצר, הכרך "עיניך הרואות" (תשס"ט, 2009), מוקדש למפתוח מאמרים על רבנים שנפטרו בכשני הדורות שקודם לפרסומו.

עם מפעליו של הרב וונדר נמנו גם מלאכת העריכה של כתב העת "צאנז, תורה, עבודה וגמילות חסדים: בטאון אגוד חסידי צאנז – קלויזנבורג", שלעריכתו ולביסוסו נרתם לבקשת האדמו"ר יקותיאל יהודה הלברשטם החל מאמצע שנות ה-70, וממנו הוציא קרוב למאה גיליונות. כן פרסם שלל מאמרים, בדגש על מחקרים היסטוריים, בכתבי עת ובעיתונים תורניים, ובהם "צפונות", "תחומין", "המעיין", "מוריה", "המודיע", "שערים", "דגלנו" ו"קהל מחזיקי הדת" של חסידי בלז (הגלגול המוקדם של "המחנה החרדי").לצד מגוון מעגלי העשייה והתרומות הייחודיות שלו, שכבר בהם קנה לו שם כמוביל ומורה דרך בתחומי הספרנות, הביבליוגרפיה והעיתונות התורניים, אין ספק כי מפעל חייו העיקרי, שבו שיקע עצמו  בכל נפשו ובכל מאודו משך עשרות שנים, הוא מחקריו על יהדות גליציה, ובמיוחד על עולם התורה שלה. גולת הכותרת של עיסוקו זה הוא ספרו בן ששת הכרכים "מאורי גליציה: אנציקלופדיה לחכמי גליציה" – על רבני גליציה מראשית תקופת השלטון האוסטרי שם ב-1772 ועד ימינו (א-ו, תשל"ח-תשס"ה, 1978—2005), והכרכים הנלווים, "אלף מרגליות" – על תולדות משפחת מרגליות (תשנ"ג, 1993) ו"קהילות ואישים בגליציה" (תשע"ה, 2015).

בספרים אלו, המורכבים בעיקר מערכים אנציקלופדיים על רבנים ופעילי ציבור מהעולם התורני, ליקט הרב וונדר מידע, לעתים אף רסיסי, פירור לפירור, ממגוון עצום של מקורות, בהם כתביהם של אישים אלו, ביוגרפיות עליהם, ספרי שו"ת, לוחות שנה, הקדמות, רשימות מנויים על ספרים, ספרי זיכרון לקהילות, עיתונים וכתבי עת בני התקופה בשפות שונות, חומרים ארכיוניים וכן מסכת שלמה של ראיונות והתכתבויות עם בני משפחותיהם של אותם אישים ומיהודים יוצאי גליציה בכלל, כל אלו במטרה להעמיד לכל איש ואיש ערך שישקף באופן מדויק ככל האפשר את תולדותיו, חיבוריו, מפעליו ושיטתו, משפחתו וצאצאיו.   

כך, כשנות דור לאחר חורבנה של יהדות גליציה, בתוך כלל שואת יהודי אירופה, נרתם הרב וונדר, כאמור אומנם יליד הארץ אך בן ליוצאי גליציה, להגשמת מפעל הנצחה כביר זה של עולם התורה הגליצאי, בעיקר זה שחרב אך גם תוך מיפוי שלוחותיו והמשכיו במקומות שונים בעולם, במטרה להנחיל את זיכרונו ואת מורשתו לדורות הבאים, כמאמר דבריו בהקדמה לכרך הראשון של "מאורי גליציה": "דורנו שנעקר ממקורות גידולו ויניקתו, שואף להכיר את מעינות עברו. קם נוער חדש בארץ, באירופה ובאמריקה, המתרפק בערגה על שורשי מחצבתו, אותם לא זכה להכיר ולדעת בצורה ישירה ובלתי אמצעית. דמויות מאורי ישראל ראשי גולת אריאל מאירים לו באור יקרות בבחינת והיו עיניך רואות את מוריך" (עמ' יב).      

לצד ספרים אלו, שבמרכזם ערכים על אלפי דמויות תורניות, רבנים ושושלות רבניות, פרסם הרב וונדר שורה של פרסומים המאירים סוגיות נוספות מעולמה התורני של יהדות גליציה, ובהם המאמרים "הדפוס העברי בירוסלב" (תשמ"ט,  1989), "הישיבות בגליציה" (תשנ"ב, 1992), "פרשנות המקרא בגליציה" (תשנ"ג, 1992), "תרומתה של יהדות גליציה לעולם ההלכה" (תשנ"ט, 1999), "רואי פני הבעש"ט בגליציה" (תש"ס, 2000) ו"פרשנות הרמב"ם בגליציה" (תשס"ה, 2005), וכן הספר "הוד והדר: שרידי אמנות יהודית בגליציה", המוקדש לגליציה המזרחית (תשס"ה, 2005).

חיבוריו של הרב וונדר על עולם התורה של גליציה בעת החדשה מהווים כיום אבני יסוד לחקר תפוצה זו, מהחשובות בתולדות עם ישראל בעת החדשה, מפעלי מחקר רבים מושתתים עליהם, ובכך שמעיינותיו הולכים ונפוצים מתרחב העיסוק המחקר והציבורי בזירה זו.

לשם הפקת המפעל האנציקלופדי ענק הממדים "מאורי גליציה", הקים הרב וונדר בשלהי שנות ה-70 את ה"מכון להנצחת יהדות גליציה", ובמסגרתו הוציא את ספריו. בשנת 2011 הורחבה פעילות המכון לתחומים נוספים של מחקר ותיעוד ושמו שונה ל"עמותת חקר יהדות גליציה ובוקובינה". הרב וונדר המשיך למלא תפקידי מפתח בפעילות העמותה ועד לימי חייו האחרונים וסייע רבות בעדה ביעדיה – יעדיו. העמותה זכתה להוציא לאור את ספרו האחרון, "קהילות ואישים בגליציה", וכן להעלות למרשתת, באתר שלה, גרסה סרוקה של "מאורי גליציה".  

העמותה מבכה על לכתו של האיש החכם והידען המופלג, הנלבב והצנוע, מי שתרם יותר מכל אדם אחר למחקר, לתיעוד, להנצחה ולהנחלה של מורשת יהדות גליציה התורנית. יהי זכרו ברוך!