Zbarazh

שם באוקראינית: 
Збараж [Zbarazh]
שם בפולנית: 
Zbaraż
שם בעברית: 
זברז'
שם ביידיש: 
זבאריזש (Zbarizh)
אזור היסטורי-תרבותי: 
Eastern Galicia
מחוז מנהלי: 
Ternopil Region
נתוני אוכלוסייה: 

השנה

כלל האוכלוסיה

היהודים

1765

(?)

910

1830

8062

3768

1890

8785

3631

1900

8310

2896

1910

9983

3291

1921

8409

2982

1931

(?)

2870

 

זבארז' ממוקמת כ 15 ק"מ צפונית מזרחית לטרנופול, על גדת נהר הניזנה (Hnizna) על גבי גבעה השולטת על המרחב שסביבה. מיקומה של זבארז' כעיר ספר בחלקה המזרחי של גליציה, הביא לביצורה של העיר מספר פעמים, ושרידי חלק מן המבצרים אלו עדיין קיימים בה. העיר נוסדה עוד לפני המאה הי"ג, ונבנה בה מבצר העשוי עץ, בחלקה הישן של העיר (Stary Zbaraz) בידי משפחת זבארסקי כבר בסוף המאה הי"ד. מבצר זה נשרף במתקפות הטטארים ב 1447 וכל מגיניו נהרגו בשריפה ואיתם גם הנסיך ואסיל נסויזקי ((Vasyl Nesvizky. הטירה נבנתה שוב באותו המקום ומאותם החומרים, ושוב מגיניה נספו בנסיבות דומות בשנת 1589, במתקפה של הנומאדים על העיר, אז פיקד על העיר יאנוש זבארסקי (Janusz Zbarski). העיר שוקמה מחדש ונבנה בחלקה החדש של העיר (Novi Zbaraz) מבצר מפואר עשוי אבן שבנייתו הסתיימה סביב שנת 1626. מבצר זה עמד בהצלחה בימי פרעות ת"ח-ת"ט 1648-9 אל מול צבא הקוזאקים של חמלניציקי, אמנם, העיר והמבצר נכבשו ונשרפו ב 1675 בידי העות'מנים, ותושבי העיר גורשו כולם עד לכיבוש העיר מחדש בידי הפולנים. בראשית המאה הי"ח ניתנה העיר למשפחת וישניובייצקי (Wiśniowiecki) והללו הפכו את המבצר לארמון. מיקומה האסטרטגי של העיר לא מנע מחיילים רוסיים לבזוז את העיר בראשית המאה הי"ח. בשנת 1762 עברה העיר לידי משפחת פוטוצקי, והללו שלטו בעיר עד אמצע המאה הי"ט.
היהודים בזבארז'
למרות ההיסטוריה הארוכה של יהודים בזבראז', ועושרה התרבותי של קהילה זו, יש בידינו מידע דל יחסית שנאסף באופן בלתי ביקורתי. יהודים התיישבו בזבארז' כבר בסוף המאה הט"ו, ובסוף המאה הט"ז בידינו תעודה על חכירת העיר בידי שני שותפים – הפולני ניקולאי יונאסוביץ והיהודי ,תושב נובי זבראז', אפרים דוד.  על פי העסקה שנחתמה ל- 3 שנים,. החכירה כללה את הנתינים, האחוזות, החובות וההכנסות תמורת 9,100 זהובים.
מעט מאוד ידוע לנו כיום על אופייה הכלכלי קהילת יהודי זבארז', אך אין ספק שהייתה זו קהילה המסוגלת להחזיק מספר רב של תלמידי חכמים, ודמויות בעלות שיעור קומה צמחו בה. במאבין הדמויות הבולטות ניתן להזכיר במאה הי"ז את  ר' משה ב"ר לעמל סג"ל (נפטר ב- 1696). במאה הי"ח את ר' משה בן אליעזר רוקח (מחבר ספר מעשה רוקח), את ר' אברהם לייבוש ברנשטיין מברודי, ששימש מאוחר יותר גם כרבה של בורדי וגליציה כולה, ר' שאול, בנו של ר' מאיר מרגליות (מחבר ספר 'מאיר נתיבים'), ר' משולם פייבוש הלר, שמכתביו נדפסו הספרים 'דרך אמת', 'יושר דברי אמת' ו'לקטים יקרים', ומורו של ר' דוד שלמה אייבשיץ, פוסק ההלכה והדרשן, ר' זאב צבי בן ר' יחיאל מיכל מזלוטשוב שהיה מגיד מישרים בזבארז' ומכתביו נדפסו ספריו 'תפארת צבי זאב' ו'רזין דאורייתא', ומבין הבולטים במאה הי"ט, ר' יוסף ב"ר משה באב"ד מטארנופול, אשר חיבר את הספר הלמדני הידוע 'מנחת חינוך', כיהן אף הוא זמן מה בזבאראז', אך בעקבות מלשינות גרשוהו השלטונות ונתקבל לרבנות בשניאטין ב- 1842 (נפטר ב- 1874).
נוסף על אלו, החל מסוף המאה הי"ט התקיימה בקהילה היהודית בזבארז' פעילות ציונית ומשכילית רחבת היקף. בין השנים 1890-1910 נוסדה בזבאראז' חברת "הציונים הצעירים", שמטרתה היתה לאסוף כספים לייסוד מושבה 'גאליצאית' בארץ-ישראל. ובעיר פעלו מספר ארגונים ציוניים נוספים כמו 'אחוות ציון'. 'איגוד ע"ש יהודה הלוי'. ב- 1903 הוקם איגוד נשים שתכליתו היתה לקדם את לימוד השפה העברית וההיסטוריה היהודית ובעיר פעל גם מועדון 'טוינבי-האלה', שנוסד במספר ערים בגליציה ובו התנהלו בו קורסים והרצאות. בית ספר ללימוד השפה העברית 'שפה ברורה' ב- 1908 החלה בפעילותה "אגודת דוברי עברית" שחבריה דיברו בינם לבין עצמם בעברית בלבד. ביה"ס החשוב ביותר בזבאראז' היה ביה"ס העברי "חינוך", שנוסד עוד ב 1907 והמשיך לפעול גם אחרי מלחמת העולם הראשונה. הפופולאריות וההשפעה של בית-ספר זה היו גדולות, ורוב הציבור היהודי בזבאראז' שלח את ילדיו אליו, מן המתבוללים ועד לחרדים. בביה"ס למדו 520 תלמידים ותלמידות, מהם 200 בלא תשלום. על-יד ביה"ס התקיימו שיעורי-ערב למבוגרים וכן ספריה ציבורית. במסגרת ביה"ס פעל גם ארגון "עבריה".
עוד יש להזכיר בתחום הספרות כי זבאראז' היתה מקום-הולדתו של ועלוועל זבאראזער, משורר ובדחן עממי נודע, ובה נולד גם החוקר הנודע של ספרות פולין וילהלם פלדמאן (1868- 1919). זבארז' היא גם מקום הולדתה של הסופרת שכתבה בפולנית, זוכת פרס ישראל (2008), אידה פינק (2011-1921).
עם מתן הזכויות ליהודים ב- 1874 היתה זבארז' אחת מ 45 הערים אשר במוסדותיהם המוניציפאליים לא נכללו יהודים. אמנם, בתוך שלושים שנה ב- 1904 נבחר בשלישית ראש-עיריה יהודי, הרוקח יעקב קרוק. כפי שנראה, גם בתקופה שבין המלחמות המצב הפוליטי של היהודים בהנהגת העיר היה מורכב, וידע עליות ומורדות.
מלחמת העולם הראשונה
עם תום המלחמה, בימי הכיבוש הבולשביקי ב- 1920 שרר שקט יחסי בזבאראז' והיהודים לא סבלו במיוחד ממעשי שוד או פגיעה חוץ מן החרמות של חנויות. אך מערכת היחסים שבין יהודים ושאינם יהודים בזבארז' הייתה עכורה במהלך השלטון הפולני. התנכלויות ומעשי אלימות מצד המשטרה המקומית, ופעמים רבות הוכו יהודים ברחובות העיר. כך קרה שגם חבר מועצת העיר היהודי, יעקב הלפרין, שהיה אדם די מבוגר הוכה ברחוב. בבית הספר הכללי עסק הכומר המקומי בפעילות אנטישמית, וב 1927 מונה לתפקיד קומיסר בעיר פקיד ממשל שהיה נגוע באנטישמיות. כל אלו הביאו את ההנהגה היהודית לפנות לגרומי ממשל בכירים שונים, ולהגיש שאילתות ל'סיים'. הקשיים מבחוץ הביאו את הפלגים הפוליטיים הפנים-יהודיים להתאחד, ובבחירות בשנת 1927 למועצת העיר הוגשה רשימה הכוללת את כלל הגורמים הפוליטיים: המזרחי, התנועות הציוניות, בעלי מלאכה והחרדים. בשנת 1931 נבחר ראש עיר יהודי, אך בשנת 1933 לא נבחר אף נציג יהודי למועצת העיר.
מלחמת העולם השנייה
אחרי פרוץ המלחמה בספטמבר 1939 הגיעו לזבאראז' מאות פליטים יהודים ממערב פולין, ובעזרת הקהילה המקומית הם מצאו בעיר מחסה. מספרם הכולל של היהודים בזבאראז' היה באותה עת כ- 5,000. אמנם, עם הכיבוש הסובייטי חדלו להתקיים מוסדות הקהילה היהודית, המפלגות והארגונים הציבוריים רק בתי-כנסת לא נפגעו, וקהל המאמינים המשיך להתפלל בהם. המסחר הסיטונאי חוסל והקמעונאים סגרו באופן הדרגתי את חנויותיהם, ובעלי מלאכה רבים אולצו להתארגן בתאגידים. בסוף יוני 1940 הוגלו רבים מבין הפליטים שבזבאראז' לפנים ברית-המועצות. עם הכיבוש של הגרמנים הנאציים ב 22.6.1941 נמלטה קבוצה לא גדולה של יהודי זבאראז' מזרחה, יחד עם הכוחות הנסוגים של הצבא האדום. הגרמנים נכנסו לעיר ב- 6.7.1941, אך כבר יומיים קודם לכן, עם עזיבת הכוחות הסובייטים, אירעו פרעות שבמהלכן נרצחו מספר יהודים בידי האוקראינים המקומיים. זאת תוך האשמת היהודיים ברציחתם של אסירים פוליטיים אוקראינים, שהומתו על-ידי הסובייטים לפני נסיגתם. באמצע יולי 1941 דרשו הגרמנים להקים יודנראט בזבאראז', אשר שיתף פעולה עם דרישות הנאצים. ב- 6.9.1941 נקראו גברים יהודים להתייצב בכיכר לפני בניין העיריה, הנאספים הוקפו על-ידי המשטרה האוקראינית ויחידות ה-אס.אס שהגיעו מטארנופול, ולאחר סלקציה הוצאו מתוכם 76 איש, בעיקר משכילים, והובלו ליער לוביאנקי, שם הוצאו להורג. בחורף 1941- 1942 ובאביב 1942 נלקחו גברים יהודים מזבאראז' למחנות-העבודה שבסביבה, ובקיץ באותה השנה התבצעו כמה אקציות בהן נרצחו בבורות או נשלחו למחנה ההשמדה בעלז'ץ. בסתיו 1942 הוקם בזבאראז' גיטו, שלתוכו הוכנסו גם קבוצות יהודים מן היישובים הקרובים. הגיטו היה פתוח, אך היציאה מתחומו הוגבלה והיו קשיים בהשגת מזון. יהודי זבאראז' החלו בהכנת מחבואים בגיטו לקראת האפשרות של אקציות נוספות. כן חיפשו מקומות סתר ביערות הסמוכים ואצל מכרים נוצרים. במקביל נמשכו הרציחות והמשלוחים לבעלז'ץ. חורף 1942- 1943 גרם להחמרת מצבם של שרידי קהילת זבאראז', והרעב והמחלות הפילו חללים רבים. עם זאת, הידיעות על שינוי המצב בחזית לרעתה של גרמניה עודדו את יהודי זבאראז' להגברת מאמציהם להצלה. ביערות הסמוכים נבנו בונקרים, אך הקשיים בהשגת מזון לשהייה ממושכת, וכן יחס עויין של האוכלוסיה המקומית שערכה מצוד מתמיד אחר המסתתרים ביערות - הכבידו מאוד וצימצמו אפשרויות ההצלה בדרך זו. ב- 7.4.1943 הוצאו להורג בקירבת העיר יותר מ- 1,000 מיהודי זבאראז' והסביבה שנמצאו בגיטו, וב- 8.6.1943 חוסל הגיטו סופית. אחרוני יהודי זבאראז' מצאו את מותם בקברות המוניים ליד העיר, וזבאראז' הוכרזה בידי הנאצים  כ 'יודנריין' 'נקייה מיהודים'. רק קבוצות קטנות של יהודים שוטטו עדיין ביערות בסביבה, וקומץ יהודים הסתתרו אצל מכריהם הנוצרים. בין אלה שהסתירו אחדים מיהודי זבאראז' יש לציין את יוזף איבאשקיביץ (לשעבר מנהל בי"ס, ניספה באושוויץ) וסגן-ראש העיר לשעבר שובר. הללו סייעו למכריהם היהודים למצוא מקלט בכפר קרטובצה ודאגו לכל צרכיהם. אך רוב-רובה של האוכלוסיה המקומית הלשינו על היהודים המסתתרים והסגירו אותם בידי הגרמנים. תופעה זו נמשכה עד לימים האחרונים של הכיבוש הנאצי, ואף חיילי הוורמאכט הנסוגים מן החזית הרוסית התעכבו לרציחתם של היהודים שהסתתרו בכפרים. העיר שוחררה על-ידי הסובייטים ב- 6.3.1944. מיהודי זבאראז' ניצלו רק יחידים. שארית הפליטה יצאה את העיר לפולין, ומשם לארץ-ישראל ולמדינות אחרות.