יהדות גליציה ובוקובינה

העמותה לקידום מחקר וזיכרון של מורשת יהודית

בשיתוף עם:

היהודים בקומארנו

הקהילה היהודית בקומארנו נוסדה בשנת 1555, ובשנת 1594 בידינו עדויות על תשלומי המיסים של יהודי הקהילה. כבר בראשית המאה ה 17, ייסדו בני הקהילה בית כנסת הבנוי אבן, ואף קידשו בית עלמין. יהודי קומארנו התפרנסו ממסחר, ובעיקר במסחר מתוצרת חקלאית שהיה ענף פרנסה מרכזי אצל יהודי מזרח גליציה. יחסי היהודים והנוצרים בעיר היו טובים. בשנת 1648 בתקופת פרעות ת"ח, מציינים כותבי הכרוניקה של התקופה, ר' נתן נטע הנובר (יון מצולה) ור' מאיר בן שמואל משברשין (צוק העיתים) כיצד נלחמו היהודים שבקומארנו ביחד עם העירונים הנוצרים והניסו את צבאו חמלניצקי. הללו יצאו כנגדם מתוך העיר והניסו אותם תוך שימוש ברובים ותותחים.

האינטליגנציה הרבנית בעיר כבר בראשיתה, הניבה פירות ספרותיים, וקיימים לפנינו כמה חיבורים יחסית מוקדמים של בני העיר. גם כמה מרבניה של העיר הגדולה הסמוכה - לבוב, התגוררו לפני כן בקומרנו, ואף ר' יוסף תאומים, מחבר הספר 'פרי מגדים', אחד מספרי ההלכה המשפעים ביותר על השולחן ערוך, ישב כמה שנים בקומארנו. כך גם רופאו האישי של הגרף פוטוצקי, והנסיך ליובומירסקי, היה מבני קומארנו, ואף דמויות מרכזיות ששימשו בתפקידי מפתח בוועד ארבע הארצות. עם זאת, ככל הנראה עד שנת 1613 לא החזיקה קהילת קומארנו רב משלה, אך בשנת 1635 כבר בידינו מסמכים בחתימתו של "הק' יונה בן פנחס אב"ד [אב בית דין] דק"ק [של קהילת קודש] קאמארנא". מתחילת דרכה ועד אז, לא החזיקה הקהילה רב מקומי אלא מורה הוראה שפסק בסוגיות פשוטות יחסית, והפנה שאלות מורכבות יותר לרבני העיר לבוב הסמוכה. עם זאת, קהילת קומארנו הייתה מסונפת לקהילת לבוב, וזכתה רק בשנת 1765 להכרה כקהילה עצמאית.

 בראשית המאה הי"ט, עם התפשטותה של החסידות בגליציה, התמנה לרב העיר ר' אלכסנדר סנדר אייכנשטין מן הכפר ספרין. אייכנשטין היה אחיו של ר' צבי הירש מזידיטשוב, דמות מרכזית מאוד ומשפיעה במזרח גליציה, שהיה במוקד המחלוקת עם המשכילים. הוא הוריש את רבנות העיר לבנו, ר' יצחק יהודה יחיאל, מקובל-חסיד שהיה מן האישים הפוריים והמקוריים של התקופה. הוא הותיר אחריו מגוון של חיבורים בקבלה, ונחשב לתלמיד חכם תלמודי. בנו ר' צבי אליעזר, שהמשיך לכהן אחרי אביו כרבה של קומארנו עד לסוף המאה הי"ט, חיבר אף הוא ספרים רבים בקבלה, והיה מנהיג ו'בעל מופתים' לרבים מיהודי האיזור. צאצאיו אחריו המשיכו לכהן כאדמור"ים בעיר, וזכו למעמד מכובד מצידם של יהודים בני המקום ומרחבי פולין, וגם מצד שכניהם הנוצרים.

במהלך המאה ה 19 השתקעו בעיר בעלי מקצועות חופשיים שונים נוספים, רופאים וסוחרים, ואף קמו בעיר שני ארגוני בעלי מלאכה: 'יד חרוצים', איגוד בעלי המלאכה בעיר, ו'עושה טוב' – אגודת הסוחרים.  עם קבלת הזכויות, בסוף המאה ה 19,  נבחר לראשות העיר אדולף מאטנובסקי, יהודי מתבולל שניהל בפועל גם את נכסי הקהילה היהודית ומוסדותיה.

מלחמת העולם הראשונה ובין המלחמות

במהלך מלחמת העולם הראשונה נכבשה העיר בידי הצבא הרוסי בסתיו 1914, והיה בידיו עד קיץ 1915. טרם צאתו את העיר, ערכו החיילים הרוסיים פשיטות שוד על חנויות היהודים, ואף לקחו עימם בני ערובה, שחלקם הוצאו להורג בקרבת מקום. לאחר המלחמה שבו היהודיים לעסוק במלאכות המסורתיות שלהם, עליהם נוספה גם אירוח של חסידי האדמו"ר מקומארנו שהגיעו ממקומות מרוחקים לקבל את ברכתו. בנוסף, החלו לפעול בעיר מפלגות ציוניות שונות, שהקימו בעיר גם בית ספר עברי משלים, נוסף על התלמוד תורה ובית ספר לבנות 'בית יעקב' שפעלו בעיר.

מלחמת העולם השנייה

במהלך מלחמת העולם השניה, נכבשה קומארנו בידי הגרמנים הנאצים בשנת 1938, למשך כשבועיים. במהלך התקופה הקצרה הזו סבלו היהודים מעבודות כפיה והוצאות שרירותיות להורג. אמנם, לקראת סוף ספטמבר 1938 הועברה העיר לידי הסובייטים, כחלק מהסכמי ריבטרוב-מולוטוב. גם השלטונות הסובייטיים הטילו את מוראם על הקהילה היהודית. למרות שלראשות העיר נתמנה יהודי קומוניסט מקומי, אליעזר פרייוויליג, מפעלים הולאמו, חנויות הוחרמו, ואנשי האינטליגנציה המקומית נאצלו לעבוד בעבודות שונות. האדמו"ר ר' ברוך ספרין מקומארנו, שהיה דמות מכובדת בקהילה היהודית והנוצרית באזור גורש מביתו, ונאלץ להתגורר בבית קטן סמוך לבית הכנסת. נוסף על אלו, ממערב פולין החלו זורמים פליטים רבים שנסו על נפשם מפני הנאצים, ומצאו את מושבם בקומארנו.

עם הכיבוש המחודש  בידי הגרמנים הנאצים בשנת 1941, החלה המשטרה האוקראינית במעשי התעללות ביהודי קורמארנו. חוקים שונים המונעים מן היהודים לסחור ולצאת מן הרובע היהודי, לצד גזירות ותביעות לתשלומי כופר שונים ועבודות כפיה, גרמו בחורף 1942 למוות המוני ברעב. יהודי קומארנו הוצאו להורג המוני בידי הגרמנים הנאצים ועוזריהם מבין האוקראינים בשלושה אירועים מרכזיים. האחד בסוף אוקטובר 1941, הוצאו להורג כמה מאות יהודים, בעיקר ראשי משפחות ואישי ציבור שונים, אך גם משפחות שלימות, בירי לתוך בור הריגה ביער ליד רזניק. בסוף שנת 1942 נתפסו כ 1000 מבני העיר היהודיים, ונשלחו למחנה ההשמדה בעלז'ץ, וכמה מאות של יהודים שהצליחו להינצל מן האקציה הזו, נשלחו לגיטו רודקי. הללו נרצחו עם יהודי המקום באפריל 1943. כששוחררה קומארנו בידי הסובייטים ביולי 1943 נתגלו יהודים בודדים מבני העיר ששרדו במחבואים אצל שכניהם הנוצרים.

מקורות:

'קומרנו', פנקס הקהילות, פולין, ב, עמ' 481-478.

ברוך ישר (שליכטר), בית קומארנא: קורות העיר ותולדותיה, מהווסדה ועד חורבנה, ירושלים תשכ"ה.